<h1>מרדכי סימנים קע"ג—קע"ד</h1>
<h2>דף מח.</h2>
או ששתה כוס אחד פי' רביעית. או כזית ירק כתב רבינו מאיר ב' שאכלו דגן ואחד ירק או שתה כוס מצטרף ואפילו ברוך שאכלנו יכול לומר שהרי שתיה בכלל אכילה כדמסיק פ"ג דשבועות (כג.) וכ"פ ר"י וראיה מירושלמי תניא שנים שאכלו פת ואחד ירק מצטרף והשר מקוצי פסק וכן ס"י והמיי' (פ"ה הל' ח') דאין הלכה כאותה ברייתא חדא שהרי מסיק עלה מתני' רשב"ג ורבנן פליגי עלה ועוד הוכיח מירושלמי דאיכא חילוק בין שלשה לי' דיותר יש להחמיר בצירוף ג' מצירוף עשרה ונראה דדעת האלפסי כן מדלא הזכיר כלל מצירוף שנים דגן ואחד ירק ול"נ לראבי"ה משום דבריש פירקין (דף מה:) אמרי' לא אמרו אלא בג' אבל בי' עד כו' אלמא דמחמיר טפי בעשרה יותר מבג' וכן פסק רבינו מאיר וכן בסמ"ג: מצאתי בשם רבינו שמחה עבד ואשה מצטרפין בין לתפלה בין לברוך אלהינו ומעשה דר' אליעזר ששחרר עבדו והשלימו לי' דמשמע דוקא בשיחררו אבל אי לא שיחררו לא והוא הדין לאשה י"ל תרי הוו ושחרר חד ומילא בחד: ולהוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן אומר ר"ת וכן כתב המיימון (רפ"א) בכזית וכביצה מדרבנן וקראי (לקמן דף מט:) אסמכתא נינהו וראייתם מפרק מי שמתו (דף כ:) דקאמר כתבתי בתורתי ואכלת ושבעת והם מדקדקים עד כזית ועד כביצה וקשה דאמרינן פ' מי שמתו (שם) דלא אתי דרבנן ומפיק דאורייתא והכא היכי מפיק [האוכל] כזית דגן את אחרים שאכלו כדי שביעה ותירץ ר"י דהכא יכול להוציא אפילו לא אכל כלל כדאמר בס"פ ראוהו בית דין (דף כט.) כל הברכות כולן אף על פי שיצא מוציא כו' וברכת המזון חשיבא כברכת הלחם דמצה וברכת היין דקידוש דחובה היא וכל ישראל ערבים זה בזה ואע"פ שיצא מוציא והא דבעינן הכא כזית משום דבעי למימר שאכלנו משלו וה"ר אליעזר ממיץ פי' בס"י דכזית וכביצה דאורייתא וה"פ הם מדקדקים ודורשין עד כזית וכביצה שהוא דאורייתא.
